לא כל בוקר מתחיל בהתלהבות. איך נותנים מקום לחוסר החשק, ובכל זאת עוזרים לילדים לצאת לדרך?
הכריך מוכן, התיק מחכה, אבל הילדה עדיין בפיג׳מה. ״לא בא לי ללכת היום״, היא אומרת. אין סיפור דרמטי מאחורי המשפט. פשוט נעים בבית, הספר עוד פתוח, ולמי יש כוח עכשיו להתלבש?
גם אנחנו מכירים את התחושה הזאת. לא בכל בוקר מתחשק לצאת לעבודה, לקפל כביסה או להגיע לאימון שתכננו. ובכל זאת, כשזה מגיע לילדים, אנחנו לפעמים מנסים לגייס מיד התלהבות: ״אבל יהיה לך כיף!״
אפשר להתחיל אחרת: להכיר בכך שלא מתחשק, ולעזור לילדים להתחיל את היום גם בלי התלהבות.
לא חייבים ליהנות מכל רגע
מחקרי מוטיבציה מבחינים בין עשייה מתוך עניין והנאה לבין עשייה משום שמבינים את החשיבות שלה. ילדים יכולים לתרגל קריאה כי הם נהנים ממנה, או כי הם רוצים להצליח לקרוא בעצמם ספר שמעניין אותם. גם הרצון הזה יכול לתת להם סיבה לתרגל, אפילו כשהתרגול עצמו לא מהנה במיוחד..
לכן, אין צורך לשכנע שכל יום בבית הספר יהיה נפלא. אפשר לדבר בכנות: יש שיעורים שאוהבים יותר ופחות, ויש דברים שעושים גם כשהם דורשים מאמץ.
לתת מקום לתחושה, ולהמשיך בבוקר
״אני מבינה. היית מעדיפה להישאר בבית היום. עכשיו בואי נבחר בגדים״.
המשפט הזה משאיר מקום גם לרצון של הילד/ה וגם לתכנית של היום. הוא אינו מבטיח שההתנגדות תיעלם, אבל מאפשר לנו להגיב בלי להתווכח אם מותר להרגיש כך.
הדוגמאות במאמר הן הצעות ליישום ביומיום, ולא שיטות שנבדקו כל אחת בנפרד במחקר.
בחירה קטנה שאפשר באמת לתת
מחקר על מוטיבציה ללמידה מצביע על חשיבותה של תמיכה באוטונומיה: הקשבה לנקודת המבט של הילדים ומתן מקום לבחירה. אוטונומיה אינה אומרת שכל החלטה עוברת לילד.
בבוקר אפשר להציע בחירה פשוטה: ״אתה רוצה להתלבש קודם או לאכול קודם?״, או ״איזה ספר תרצי לקחת לדרך?״. כדאי להציע רק אפשרויות שאנחנו באמת מוכנים לקבל, בלי להפוך כל פעולה למשא ומתן.
לברר מה בכל זאת מחכה היום
במקום להבטיח ״יהיה כיף״, אפשר לשאול: ״יש היום משהו שאתה מחכה לו?״
אולי מפגש עם חבר, שיעור אהוב או משחק בהפסקה. ואם אין תשובה, לא חייבים לחלץ אחת. זו הזמנה להיזכר בפרט נעים, בלי לדרוש מהילד לשנות את מצב הרוח שלו.
ומה אם ״לא בא לי״ מתייחס ללמידה עצמה?
כאן כדאי לעצור רגע ולשאול: ״לא מתחשק לך להתחיל, או שאתה לא בטוח איך עושים את זה?״
מטא-אנליזה רחבה על מוטיבציה מצאה שתחושת מסוגלות – התחושה שאפשר להתמודד ולהתקדם – קשורה במיוחד למוטיבציה עצמאית ללמידה. זהו קשר מחקרי, לא הבטחה לפתרון, אבל הוא מזכיר לנו לבדוק אם מאחורי חוסר החשק מסתתרת משימה שאינה ברורה.
אם הילד או הילדה לא יודעים איך להתחיל, אפשר לקרוא יחד את ההוראה ולברר איזו עזרה נחוצה. ואם הם מבינים ופשוט מעדיפים לעשות משהו אחר, אפשר להכיר ברצון הזה ולסכם מה עושים עכשיו.
גם לרונה לא תמיד מתחשק
בסיפור ״יום לא בא לי״ של הדס ליבוביץ, בגיליון בית ספר של אדם צעיר, רונה מקבלת אפשרות להישאר בבית – ומגלה שהבחירה מסובכת משחשבה.
אחרי הקריאה אפשר לשאול: ״מה הייתם בוחרים במקומה?״ או ״מה הייתם מתגעגעים אליו ביום בבית?״. אפשר גם פשוט ליהנות מהסיפור ומההיכרות עם התחושה.
לא כל ״לא בא לי״ דורש פתרון גדול. לפעמים התגובה המתאימה היא: ״מבינה אותך. בוא נתחיל מהגרביים״.
אם ההתנגדות חוזרת ומלווה במצוקה או בהיעדרויות, כדאי לברר את הקושי עם הצוות החינוכי, ולפי הצורך לקבל עזרה מקצועית.