למה ילדים מפנטזים שהם יתומים?
מאת רינת פרימו, עורכת אדם צעיר
גם לילדים יש זכות לעשות דברים לבד, בלי השגחה של ההורים או מכשירי מעקב (שנקראים גם טלפונים ניידים). ואם קשה לשחרר בחיים עצמם, תמיד אפשר לעשות זאת בספרים
אחת מההבטחות הנוגעות ללב של הורים לילדיהם היא: 'תמיד אהיה שם כשתצטרך אותי'. אבל אולי אפשר לשקול הבטחה משלימה: 'אשתדל לא להיות שם כשלא תצטרך אותי.' והיום כנראה שזאת ההבטחה הקשה יותר.
אנחנו כל-כך רוצים שהדרך שלהם תהיה קלה, מוגנת, חסרת מכשולים, עד שלפעמים אנחנו לא שמים לב שאנחנו, בתפקיד הטרקטור שהולך לפניהם (ולצידם ומאחוריהם), משאירים דרך קלה מדי, שטוחה מדי. קצת משעממת.
ההבדל בין תמיכה (הפעמים שהילדה באמת צריכה אותך) לבין פינוק (לעשות עבורה דברים שהיא יכולה וצריכה לעשות לבד) הוא עדין ומשתנה בכל רגע. הגבול הזה מצריך קשב אמיתי לילדים וליכולות שלהם. מחר הוא כבר יהיה במקום אחר. ותמיד קשה יותר לדרוש מהם או להניח להם להסתדר לבד, מאשר פשוט לעשות את זה בשבילם.
אבל אחד המקומות שבהם יכולה להיות לילדים מנוחה מההורים שלהם הוא סיפורים. לא נעים להגיד, אבל אחת הפנטזיות הילדיות הנפוצות, ממש ליד 'לאכול ממתקים כל היום', היא הפנטזיה להיות יתום. זה לא מקרה שגיבורים רבים כל-כך בספרי הילדים והנוער הם יתומים.
אז מה, את אומרת שהם רוצים שההורים שלהם ימותו?
והתשובה, כמו בכל פנטזיה, היא ברור שלא! זה הפחד הכי גדול שלהם! וגם קצת כן. ככה זה פנטזיות.
הצרה היא שהורים לא תמיד אוהבים שגם גיבורי הספרים של הילדים שלהם יעשו דברים לבד. זה לא חינוכי, איך ההורים שלו (של גיבור הספר, כן?) אפשרו לדברים כאלה לקרות? "אין מנוח מזאת הילדה?" אין מנוח מאלה ההורים!
לא סתם ספרות הפנטזיה חזרה לעולם הילדים דווקא בשנים שבהן השגחת המבוגרים הלכה והתהדקה סביבם. בסיפורי פנטזיה אפשר לרכוב על דרקון בלי קסדה, אפשר אפילו לצאת לציד דרקונים. אפשר להיות משוחררים
ממכשירי המעקב הטורדניים שמוצמדים אליהם מגיל הגן (אתם תקראו להם טלפונים ניידים). בקיצור, אפשר להיות יתום בשקט.
אבל גם בספרות שאינה פנטזיה תמיד אעדיף (ואני חושבת שגם הילדים יעדיפו) את הסיפורים שבהם הם נשארים לבד. החל משמוליקיפוד ועד סיפורי ההרפתקאות לגילאים בוגרים יותר. לפעמים ההורים יכולים להגיח, לעשות רק מה שהעלילה דורשת מהם ואז שוב להיעלם. כמו שהתפקיד של אמא של פטר וג'נט מהשביעיה הסודית היה להכין עוגיות ולימונדה לחבורה ואז לצאת בפייד אאוט מהעלילה. או האבא הגאון-מפוזר-מזניח של ג'ורג' מהחמישיה הסודית. רוב תפקידו בעלילה היה לקנות את האי הפרטי של ג'ורג' לפני שנים רבות. קנית? מצוין. עכשיו סע מכאן לאיזה כנס של פרופסורים ותן לתפוס פושעים בשקט.
אז גם אם אנחנו לא מסוגלים לעזוב להם את היד בעולם האמיתי, גם אם הם דורשים שניקח אותם במכונית לחברה שגרה במרחק חמש דקות הליכה, בספרים כדאי להניח להם לבד. נראה שזה המקום היחידי שיכול לאפשר את זה.