הענק שרצה להיות צייר / שחר ציזנר ויואב ארדון

מאת: שחר ציזנר ויואב ארדון, בני 9 ו-10 מרעננה

לפני שנים רבות, העולם היה מלא יצורים מוזרים, וביניהם גמדים, חדי קרן, קנטאורים וענקים.

הו הענקים, היו אלימים בצורה יוצאת דופן, הנה דוגמה למשחק שלהם: היאבקות עם סלעים, גרירת הרים ובקיצור תוהו ובוהו. יום אחד נולד ענק אחד, נמוך וחלש שפשוט לא רצה להילחם. האם הענקית התאכזבה ממנו מהרגע שנולד. "רציתי ענק חזק וקשוח! שהילדים האחרים יפחדו ממנו! לא תינוק קטן ועלוב שפשוט יושב בבית כל הזמן ולא מוכן לצאת לרגע!!!"

חלפו השנים והתינוק הפך לענק בוגר. "מתי כבר תצא להילחם באחרים?!" אמרה האם הנזעמת. "אמרתי לך אמא, אני לא רוצה להיות אלים, אני לא רוצה להילחם, אני רוצה להיות צייר ולצייר ציורים. אני רוצה שבכל העולם יכירו אותי כענק הצייר הטוב ביותר!"

"ציורים זה שטויות. כלום לא יצא לך מהם מלבד דפים מבוזבזים וידיים מלוכלכות ועייפות מרוב ציור."

לאחר שעה קלה חזר האב הביתה וראה את אשתו מטיפה לבנו מוסר. "שלא תעז להזכיר את עניין הציור בקרב הענקים האחרים! שמא יצחקו עליך וילעגו לך."

"אני חושב שציורים זה דווקא רעיון מצוין," התערב האב בוויכוח, "באמת לא יזיק לנו קצת יותר יופי בבית."

האם לא נשארה חייבת והתחילה לצעוק גם על האב: "עכשיו גם אתה התחלת עם השיגעון הזה?! חשבתי שאתה בעדי בעניין המטופש של הציורים!!!" לאחר וויכוחים רבים נכנעה האם לדרישות וכעבור כמה שנים נודע הענק כצייר הטוב ביותר שיש. עכשיו לכל מקום שתלך האם עם בנה ישמעו צעקות שמחה ותשואות כמו: "איזה מלכים!"

הסוף.