כשלוח השנה מדבר על שמחה אבל המציאות בחוץ סוערת, התפקיד שלנו כהורים משתנה. מחשבה על התמודדות מזווית אחרת: למה דווקא המקום לעצב ותסכול הוא הדרך הבטוחה ביותר לבניית חוסן אמיתי.
מאת: נדב שקד
לפי לוח השנה, אדר הוא חודש של התעוררות. פורים בפתח, האביב בשיאו, והנושא של הגיליון החדש שלנו הוא "חגיגה". אך יצא שעבור משפחות רבות בישראל היום, המילה "חגיגה" מעוררת לעיתים כיווץ בלב יותר מאשר שמחה. בתוך מציאות של מלחמה ואי-ודאות, הורים רבים חשים לחץ לייצר עבור ילדיהם בועה של חוסן, ולעיתים מוצאים את עצמם נלחמים בילד שפשוט לא רוצה לשמוח ולהתייחס למציאות בשיוויון נפש. המסר שלנו אליכם השנה הוא פשוט אך קריטי: מותר לא "לחגוג".
המסר הסמוי של ה"רק טוב"
כשאנחנו חוששים מרגשות שליליים ומדגישים בפני הילדים רק את הרגשות החיוביים, אנחנו מעבירים להם מסר סמוי אך עוצמתי: "לרגשות הקשים אין כאן מקום". הבעיה היא שכשילד פוגש את הרגשות הללו בתוכו – והוא יפגוש אותם, במיוחד בתקופה כזו – הוא מוצא את עצמו חסר אונים. ללא לגיטימציה לחוש פחד או דאגה, הילד פשוט לא יודע איך להתמודד איתם, מה שעלול להוביל לתחושת בדידות עמוקה בתוך הכאב שלו.
ד"ר סוזן דייוויד מהרווארד, מהחוקרות המובילות בתחום ה"גמישות הרגשית" (Emotional Agility), מדגישה כי הבריאות הנפשית האמיתית נובעת מהיכולת לזהות את מלוא טווח הרגשות. ניסיון לדחוק רגשות קשים רק גורם להם לצוף בעוצמה גבוהה יותר מאוחר יותר.
להתנסות כדי לא לפחד
חשוב להבין כי דווקא ההתנסות ברגשות שליליים – חשש מכישלון, דחייה, דאגה או חוסר אונים – היא זו שמאפשרת לילד לא לפחד מהם בעתיד. כשילד עובר דרך רגש קשה ורואה שהוא "שורד" אותו, הוא לומד לסמוך על עצמו.
זהו המהות של המושג "סביבה מחזיקה" (Holding Environment) שטבע הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט. ה"הולדינג" ההורי בימי מלחמה הוא לא הניסיון "לתקן" את המציאות, אלא היכולת שלנו להיות שם עם הילד בתוך הפחד שלו. הביטחון של הילד לא נובע מכך שהעולם תמיד חגיגי, אלא מכך שיש לו הורה שיכול להכיל גם את הרגעים הלא-חגיגיים שלו.
הכח המרפא של האמפתיה
מבחינה מחקרית, חלק גדול מהחרדות מוזן מהניסיון להימנע מרגשות שליליים. פרופ' מרשה לינהאן, ממפתחות שיטות הטיפול המובילות לוויסות רגשי, מדגישה את כוחו של התיקוף (Validation). כשאנחנו מקשיבים לרגש הקשה ונותנים לו מקום ושם, אנחנו מנטרלים את ה"מטען" הנפיץ שלו. ככל שניתן לרגשות השליליים מקום בטוח בשיחה בבית, כך יפחת הסיכון שהם "ייתקעו" בתוך הילד ויהפכו לחרדה כרונית.
מה "חגיגה" יכולה ללמד אותנו עכשיו?
גיליון חגיגה תוכנן ונכתב זמן רב לפני שהמציאות שלנו השתנתה. אך לעיתים, לספרות ילדים טובה יש כוח נבואי כמעט; היא נוגעת בנושאים אוניברסליים שפוגשים אותנו בדיוק איפה שאנחנו נמצאים.
כך למשל, דמותה של נֹעָה הצפרדע בסיפורה של אילנה זפרן, שמרגישה דרוכה ומחכה ל"אסון" שיגיע דווקא ביום חגה, הופכת בימים אלו למראה מדויקת עבור ילדים רבים שחשים חוסר שקט דומה. סיפורים מאפשרים לילדות ולילדים לעבד את החששות שלהם במרחב בטוח של דמיון, ולגלות שהם לא לבד בתחושותיהם.
החגיגה הכי גדולה שאנחנו יכולים להעניק לילדים שלנו כרגע היא לא מסיבה, אלא את הידיעה שמותר להם להרגיש הכל. כשאנחנו יושבים יחד, פותחים עיתון ונותנים מקום גם לעצב וגם לשמחה, גם לסערה וגם לשקט, אנחנו בונים את החוסן האמיתי שלהם.
***
נדב שקד הוא פסיכולוג חינוכי מומחה, עובד בשירות הפסיכולוגי החינוכי ובקליניקה פרטית, ועוסק בליווי ילדים, מתבגרים והוריהם בהתמודדות עם משבר ובחיזוק חוסן.