משהו קרה לילדות. בימים האחרונים נתקלנו בפוסט בקבוצה "מגדלים ילדים חושבים" של אמא שמתארת כיצד הילד שלה, ילד חברותי ובעל חברים, נמצא כל אחר הצהריים בבית, מבלה מול משחקי מחשב. כך גם חבריו. כל אחד בביתו, והם נפגשים לפעמים רק בתוך המשחק הווירטואלי.
בגיל שבו משחקי חצר ומפגשים חברתיים פנים אל פנים הם לב העניין, ילדות וילדים כבר שאובים לתוך עולם של מבוגרים ושל מסכים. טיקטוק, מותגי איפור, משחקי רשת ולחץ חברתי דיגיטלי – כל אלה חודרים אל מרחב הילדות ומכווצים אותו.
כהורים, הבטן מתהפכת. האינטואיציה אומרת לנו שמשהו כאן לא תקין, שמדלגים פה על שלב קריטי. והאמת היא – שורת מחקרים וספרים עדכניים שתורגמו לאחרונה לעברית, עומדים לגמרי מאחורי תחושת הבטן הזו.
החיווט מחדש של הילדות ו"דור בחרדה"
הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט, בספרו המדובר "דור בחרדה" (שיצא בעברית בהוצאת ידיעות ספרים), מכנה את מה שקרה לילדים שלנו בשנים האחרונות "החיווט מחדש של הילדות". היידט מסביר שהעברנו את הילדים מילדות מבוססת-משחק (בעולם האמיתי, בגינה, עם חברים) לילדות מבוססת-טלפון. במקום אינטראקציות פנים אל פנים, הילדים גדלים הרחק מהקהילה הפיזית הקטנה שלהם, במה שהוא מכנה "מעין דור ראשון שגדל על מאדים". התוצאה, הוא מוכיח במספרים, היא צניחה חדה בבריאות הנפש ועלייה דרמטית בשיעורי החרדה והבדידות אצל ילדים.
תסמונת המסכים לעומת משחק חופשי
אז מה קורה למוח הילדי כשהוא מוותר על בניית אוהל בסלון לטובת עוד שלב במשחק מחשב? הפסיכיאטרית ד"ר ויקטוריה דאנקלי מסבירה כיצד מסכים אינטראקטיביים גורמים לעוררות-יתר מתמדת של מערכת העצבים של הילד. המוח זקוק לזמן "ריק". מתוך השעמום, ומתוך המגע עם חומרים פשוטים – עץ, אדמה, נייר – הילד בונה יצירתיות ולומד לווסת את עצמו. בניגוד למסך שמספק מנות דופמין מהירות ומשאיר את הילד תזזיתי, משחק חופשי ועשייה אנלוגית דורשים ממנו להתאמץ, לדמיין, ולפתח חוסן פנימי אמיתי.
"טכנופרנס": כשהמסך גונב את השיחה
Technoference הוא מושג שמתאר את חדירת הטכנולוגיה והפרעתה לאינטראקציה הבין-אישית ולמערכות יחסים. מחקר חדש שפורסם ממש לאחרונה ועורר הדים בעולם, המחיש עד כמה התופעה הזו קריטית בגילאי הילדות. המחקר הוכיח שכאשר ילדים פעילים מול מסך, כמות התקשורת, הדיבור והשיח הדו-צדדי עם ההורים והסביבה פשוט צונחת באופן דרמטי – הילדים פשוט מפסידים אלפי מילים ושיחות ביום. מנגד, פעילות משותפת פשוטה, כמו קריאה יחד בעיתון מודפס או יצירה ליד שולחן, לא רק מחזירה את הריכוז, אלא משיבה הביתה את קשר העין, את השיחות הספונטניות ואת הקרבה הרגשית האבודה.
ליצור שמורת טבע בבית
כהורים, מול תרבות שדוחפת את הילדים שלנו לעולם וירטואלי ומבודד, התפקיד שלנו הוא להאט. זה לא קל לשחות נגד הזרם, ולפעמים זה מלווה בחיכוכים, אבל בניית שמורת טבע תרבותית בתוך הבית היא המתנה הגדולה ביותר שנוכל להעניק להם.
מותר לנו להתעקש על ילדות חמה, נאיבית ופעילה. חשוב לייצר בבית מרחבים שבהם אין מסכים, אלא עפרונות, ספרים, משחקי קופסה ועיתון נייר שמחכה להם בתיבת הדואר.
ירידי שבוע הספר שחלים השבוע מזכירים לנו בדיוק את זה. יריד מלא בילדים ובמבוגרים שעוברים בין מדפי ספרים, בוחנים, מעיינים ושואלים – זה אחד הדברים המרגשים עבורנו בשנה. זו תזכורת חשובה ומשמעותית בדיוק לכך: ליצירת תרבות מעמיקה, בלתי אמצעית ומשמעותית.
לקריאה נוספת:
- דור בחרדה / ג'ונתן היידט (ידיעות ספרים): ספר חובה מרתק שמסביר כיצד "החיווט מחדש של הילדות" ועידן המסכים יצרו משבר עולמי, וכיצד נוכל להחזיר לילדינו ילדות בריאה שמבוססת על משחק אמיתי בעולם הפיזי.
- תוציאו את הילד מהמסך / ד"ר ויקטוריה דאנקלי (הוצאת סלע מאיר): פסיכיאטרית ילדים המציגה את "תסמונת המסכים האלקטרוניים", ומעניקה להורים כלים מעשיים לאזן את החשיפה לטכנולוגיה ולהחזיר לילד את הריכוז והשקט הנפשי.
- על תופעת ה"טכנופרנס" (Technoference): מוזמנים לחפש ברשת את המושג. ישנם מאמרים רבים המסקרים את המחקרים החדשים המראים כיצד המסך מדכא את התפתחות השפה והשיח המשפחתי בבית. למשל זה.