רגעים ישראליים – ספורט ובעלי חיים

הוא היה כאן עוד מימי התנ"ך, ושמו מציין יופי, תפארת או הדר. אין פלא אפוא שהצבי הארץ־ישראלי הפך לאחד מסמלי הארץ. צבאים ממין זה חיים כיום רק בישראל, ומתלווים אליהם שני תתי־מין נוספים: צבי השיטים וצבי הנגב. כולם מצויים בסכנת הכחדה חמורה ואוכלוסייתם הולכת ומתמעטת.
חשוב לדעת: נתקלתם בעופר צעיר המסתובב לבדו? התרחקו ואל תנסו לגעת בו. אמו נמצאת בסביבה! למרבה הצער, על פי רוב דווקא מטיילים מודאגים הם שגורמים לעופרים הרכים לסיים את חייהם בשביה. עיקר הסכנה הנשקפת לצבאים כיום היא בני האדם, שצדים אותם בניגוד לחוק.

אם נסעתם לאילת ודאי יצא לכם להיתקל בדרך בגמל אחד לפחות, ואם יצא לכם במקרה גם לעלות על דבשתו של גמל, ודאי הבנתם מדוע זכה לכינוי "ספינת המדבר". אבל כדאי לדעת שמעבר לבחילה הקלה שנובעת מהליכתו הגַּמְלוֹנִית, הגמל שימש פעם אמצעי תחבורה באזורים המדבריים. למעשה זהו בעל החיים המותאם ביותר לסביבה היבשה הזו. הגמל מסוגל להחזיק מעמד במשך שבועיים תמימים בלי לשתות(!), ובדבשת שעל גבו יש מאגר שומן שמשמש לו מקור אנרגיה. הוא מסוגל לפסוע בחול בלי לשקוע בזכות מבנה רגליו, ועפעפיו ונחיריו מותאמים לאוויר המדבר ומגינים עליו מפני גרגירי החול הנישאים ברוח.
בישראל אנו מכירים את הגמל החד־דבשתי, שהוא מין הגמלים השכיח בעולם. בעבר חיו גמלים דו־דבשתיים, בעיקר במרכז יבשת אסיה, אך למרבה הצער כיום הם מצויים בסכנת הכחדה חמורה בטבע.

ברוב ערי הבירה בעולם אפשר למצוא גן חיות גדול עם מגוון רב של בעלי חיים, וכך גם בבירת ישראל, ירושלים. בתחילה המקום היה פינת חי קטנה במרכז העיר, אך במרוצת השנים גן החיות גדל ועבר לדרום־מערב העיר, וכיום הוא שוכן בלב עמק יפהפה. תמצאו בו חיות בר מיוחדות, שרובן מוזכרות בתנ"ך – מראמים ויחמורים ועד עופות דורסים גדולים – וגם את האקווריום הראשון בישראל, שעוסק בבתי הגידול המימיים בארץ ובחשיבות השמירה עליהם – מהים התיכון והכנרת ועד (תתפלאו) ים המלח. בין השאר תמצאו בו טורפי‏־על, כמו כרישים!

עגולשון שחור־גחון זה שם די מצחיק לבעל חיים שמאחוריו סיפור רציני לחלוטין. העגולשון הוא דו־חי המזכיר צפרדע, שבעולם ניתן למצוא אותו רק בישראל. בשנות ה־40 של המאה העשרים הוא התגלה באגם החולה, וזה היה גילוי מדהים, כי עד אותו רגע – העגולשון כלל לא היה מוכר למדענים.
אבל, מאז הוא נעלם, וב־1996 אף הוכרז עליו כעל מין שנכחד מן העולם. חלפו 15 שנים, וב־2011 פקח של רשות הטבע והגנים פתאום הבחין בו כשהוא מקפץ להנאתו בשמורת החולה.
החוקרים הישראליים הופתעו לגלות כי המין הנדיר והייחודי הזה הוא סוג של "מאובן חי", כלומר כמעט ולא השתנה בהשוואה לאבותיו הקדמוניים. תחייתו של העגולשון רק מדגישה את הצורך לשמור על בעלי החיים שנמצאים בסכנת הכחדה ועל סביבתם הטבעית.

בצהרי יום שישי, 12.5.23, רכב אבי בנסון להנאתו על אופניו לאורך טיילת חוף הים ביפו, כשלפתע הבחין במשהו מוזר על החוף. בהתחלה חשב שמדובר בדולפין, אך כשהתקרב הבין שהוא רואה לנגד עיניו יונק ימי נדיר הרבה יותר במחוזותינו: כלב ים!
הדיווח הועבר לעמותת דלפיס, שפועלת למען היונקים הימיים בישראל, והחוקרים שהגיעו במהירות למקום נוכחו לדעת שמדובר בנקבת כלב ים נזירי ים תיכוני. הם אפילו קראו לה בשם: יוליה. תתפלאו, אבל פעם היו כאן בארץ הרבה כלבי ים כאלה. במרוצת השנים הם נכחדו מהאזור, וכעת חוקרי דלפיס מנסים להביא לחזרתם ומשקמים לשם כך מערות שישמשו להם בית.

בקמפיין שקרא לציבור לבחור בציפור הלאומית, שתייצג את ישראל במסגרת האירועים לציון 60 שנים לקום המדינה, היא הצליחה לגבור על השלדג, הבולבול, החוחית וגם הבז. אולי זה בזכות הציצית המרשימה של ראשה, שמעניקה לה מראה אצילי ומיוחד, ואולי זה בשל נוצותיה המפוספסות שחור־לבן, אבל אין ספק שהדוכיפת המצויה היא ציפור אהובה במיוחד על הישראלים.
את הפרויקט לבחירתה של הציפור הלאומית הובילו מנהל מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, דן אלון, ומנהל המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון, דוקטור יוסי לשם, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה וגם צה"ל. במאי 2008 היא קיבלה את התואר באופן רשמי מנשיא המדינה דאז, שמעון פרס ז"ל.