כאן תוכלו לכתוב, לשתף ולספר איך עמדתם במשימת החודש שפורסמה בגליון אדם צעיר.
והפעם – משימת החודש מתוך גליון 'מוזיקה':
עליכם לכתוב שיר, מילים ולחן. ואז לעשות חזרות ולבצע אותו מול קהל
(אפשר גם בסלון הבית מול הורים). אפשר לכתוב ולבצע את השיר עם אחיות, אחים, חברים או לבד. אם מישהו מנגן בכלי, שלבו את הכלי בשיר. אם לא, תופפו על סירים או על שולחנות.
צרו את המוזיקה שלכם.
בהצלחה!
כתבתם? הלחנתם? שרתם?
ספרו לנו איזה שיר ואיך היתה ההופעה, כאן בתגובות
תגובות שיתקבלו עד 20.6.19 יפורסמו בגליון הבא
אני שרתי מול חברות קוראים לשיר התוף אם תירצו לדעת את השיר תכתבו לי
כתבתי שיר ושרתי אותו בסלון מול אחותי ואמא שלי הן התרגשו ושמחו וגם אני.. הרגשתי משוחררת אחרי שהתאמנתי וכתבתי ושרתי. היה כיף ? נ.ב. יש לי יום הולדת בעשירי לשביעי ואני אשמח אם תצרפו אותי למדור אחד לא משנה לי איזה. תודה רבה!
אושר. כשאני שרה למישהו אני מרגישה אושר. תחושה נעימה בלב. היה לי כיף להמציא את השיר ואח״כ לשיר לאמא. שאני שרה למישהו אני לא יודעת אם הוא יאהב את השיר שלי, אבל אני יודעת שחיברתי את השיר מתוכי והתרגשתי, הרגשתי אותו בלב. אני חושבת גם שחשוב לחשוב ולהתאמן כשמחברים שירים, אבל אני לא מתאמנת, אני פשוט חושבת ושרה מהלב.
שמי ליה. אני עוד מעט בת 11. כתבתי והלחנתי שיר אהבה ראשון. ושרתי אותו להורים שלי. לשיר קוראים :" אל תלך".
בטריה מלאה
עם רוח סערה
שוכבת במיטה
אחרי חלום רע
פזמון : אל תלך, אל תלך. תשאר תשאר
בלעדיך אין לי שום דבר יותר.
בבקר כשקמתי צלצל לי השעון
והבנתי שזה היה חלום.
קמתי מהמיטה הסתכלתי בחלון
ושמחתי להרגיש את האור של היום.
פזמון … אל תלך אל תלך. תשאר תשאר. בלעדייך אין לי שום דבר יותר.
ובאור אתה בא ואומר לי ככה. לפעמים קצת רבים. לפעמים אנחנו הפכים . אך בסופו של דבר – שנינו אוהבים ".
אני הודיה מני בת 5 חיברתי שיר על ברבי ואימא כתבה אותו על דף:
"ברבי נדיבה אוהבת חברים,
היא נחמדה ואוהבת לעשות קסמים.
ברבי מתוקה ויש לה ארון בגדים יפה,
כל היום מודדת ומחליפה כדי להראות יפה".
אחר כך שרתי אותו לאמא ולאחי נועם, הם מחאו לי כפיים ואמרו כל הכבוד התרגשתי מאוד וחבקתי את אימא.
נהניתי לחבר את השיר ולהופיע בבית מול המשפחה.
שלום, אני מאור קארם, בת עשר, וכתבתי את השיר "מסביב לעולם" לכבוד הגליון:
"מיערות הגשם והמסיבות של ברזיל
עד לבירת קונגו הלא היא ברזוויל
העולם הגדול והמגוון כל כך
לפעמים גורם לנו ליפול בפח:
בסין אין רק דובי פנדה
וביפן לא מדברים רק על האולימפיאדה
אלא כל ארץ מיוחדת במינה-
כל ארץ הרי היא מדינה.
אז נכון שארצות הברית היא מעצמה
ונכון שבגרמניה בנויה לה חומה
אבל אם היא שואלת
ואם הוא שואל
בינינו:
אין כמו לחיות בארץ ישראל."
אני כתבתי את השיר, ששמו "הקרקס בגשם". בהתחלה שרתי את השיר מול אמא ואבא ואח שלי הקטן, גיא. שמחתי מאוד, כי זה היה השיר הראשון, שאני המצאתי. אחר כך שרתי אותו מול אמא ואח שלי הקטן ותופפתי על השולחן. אמא ואבא ואח שלי מאוד אהבו את השיר, ואני גם. ואני רוצה להשמיע לכם את השיר:
"גשם ירד בחוץ
ואני ועוזי רצינו לרוץ.
ישבנו בבית בחסר מעש,
ופתאום הגיע הקרקס.
החתולים נכנסו בתהלוכה,
והנמלים רקדו בשמחה,
הכלבים והארנבים היו הליצנים,
ואני ועוזי היינו הצופים.
ופתאום הרגשנו רוח קלה,
הרוח נשבה בין שמלות המלמלה.
כולם יצאו בשמחה,
ואני ועוזי יצאנו בתהלוכה".
הסוף
כמעט לא עשיתי חזרות כי אבא שלי אמר להפסיק עם המוזיקה של הטרקטורון של האח הקטן שלי. בכל מקרה שרתי עם המוזיקה הזאת. היו לי פרפרים בבטן. הייתי מוכנה. אבא שלי היה בחד"כ או בעבודה, אבל כל שאר בני הבית ממש ציפו לראות אותי שרה. לקחתי את הדף שעליו היו המילים של השיר ושרתי עם המוזיקה. בסוף הקהל מחא כפיים. דווקא היה כיף ומהנה 🙂 תודה רבה.
היה מאוד כיףףףף אני גם בארטיק בית ספר לאומנויות ומוזיקה?