עִנְבָּלִי מְבַלָה אֶת רֹב הַחֹפֶשׁ הַגָדוֹל עַל הַסַפָּה. מָה הִיא אֲשֵׁמָה אִם אֵין לָה כֹּחַ? וְאִם לְאַבָּא יֵשׁ כֹּחַ לִפְתֹר לָה אֶת הַבְּעָיָה, אָז בְּבַקָשָׁה

מאת: רומם סרנגה
מתוך גיליון 'עצלן', אוגוסט 2019
לְעִנְבָּלִי לֹא הָיָה כֹּחַ לָקוּם מֵהַסַפָּה. הִיא בִּלְתָה עַל הַסַפָּה כָּל הַבֹּקֶר, וְגַם אֶת רֹב הַצָהֳרַיִם, וְאֶת כָּל אַחַר הַצָהֳרַיִם, וַעֲדַיִן לֹא הָיָה לָה כֹּחַ לָקוּם מִשָׁם. מֵרֹב רְבִיצָה, כְּבָר הָיוּ לָה עַל הַפָּנִים סִימָנִים מֵהַכָּרִיוֹת שֶׁל הַסַפָּה.
כְּבָר כַּמָה יָמִים שֶׁזֶה כָּכָה. הַקַיְטָנָה, שֶׁאֵלֶיהָ הָלְכָה אֵיךְ שֶׁהִתְחִיל הַחֹפֶשׁ הַגָדוֹל, הִסְתַיְמָה כְּבָר בַּשָׁבוּעַ שֶׁעָבַר, וְהַיָמִים שֶׁחָלְפוּ מֵאָז הָיוּ מְאֹד דוֹמִים אֶחָד לַשֵׁנִי: לְעִנְבָּלִי אֵין כֹּחַ לָקוּם בַּבֹּקֶר אָז הִיא יְשֵׁנָה עַד מְאֻחָר. אֵין לָה כֹּחַ לְהִתְלַבֵּשׁ אָז הִיא נִשְׁאֶרֶת בְּפִּיגָ'מָה. אֵין לָה כֹּחַ לְצַחְצֵחַ שִׁנַיִם אָז הִיא לֹא מְצַחְצַחַת שִׁנַיִם. אֵין לָה כֹּחַ לְהָכִין לְעַצְמָה אֲרוּחַת בֹּקֶר אָז הִיא אוֹכֶלֶת קוֹרְנְפְלֶקְס בְּלִי כְּלוּם, יָשָׁר מֵהַקֻפְסָה. אֵין לָה כֹּחַ לְצַיֵר, אֵין לָה כֹּחַ לִקְרֹא, אֵין לָה כֹּחַ לָצֵאת לֶחָצֵר, אֵין לָה כֹּחַ לְהוֹצִיא אֶת הַכֶּלֶב לְטִיוּל, אֵין לָה כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כְּלוּם חוּץ מִלִרְבֹּץ עַל הַסַפָּה. הַדָבָר הַיָחִיד שֶׁיֵשׁ לָה כֹּחַ לַעֲשׂוֹת הוּא לִרְאוֹת שְׁנֵי פְּרָקִים, מֵהַסַפָּה (יֵשׁ לָה כֹּחַ לְיוֹתֵר מִשְׁנַיִם אֲבָל שְׁנַיִם זֶה מָה שֶׁמַרְשִׁים לָה בַּחֹפֶשׁ).
+++
כְּשֶׁאַבָּא נִכְנַס הַבַּיְתָה אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה וְרָאָה אֶת עִנְבָּלִי עַל הַסַפָּה, עִם הַפִּיגָ'מָה, מַחְזִיקָה בְּיָד אֶת קֻפְסַת הַקוֹרְנְפְלֶקְס הַפְּתוּחָה, הַסִימָנִים שֶׁל הַכָּרִיוֹת וְהַשִׁנַיִם הַלֹא מְצֻחְצָחוֹת (אֶת זֶה הוּא לֹא רָאָה אֲבָל נִחֵשׁ בְּקַלוּת) – הוּא הֵבִין שֶׁהִיא צְרִיכָה קְצָת עֶזְרָה.
"אַתְ רוֹצָה לְשַׂחֵק אִתִי שֵׁשׁ-בֵּשׁ?" הִצִיעַ אַבָּא.

"לֹא, אֵין לִי כֹּחַ."
"אַתְ רוֹצָה שֶׁנַעֲשֶׂה בְּיַחַד אֵיזוֹ יְצִירָה?"
"אֵין לִי כֹּחַ."
"אוּלַי תָכִינִי קִנוּחַ לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב?"
"אֵין לִי כֹּחַ."
"אוּלַי תִקְבְּעִי עִם חֲבֵרוֹת?"
"דַי, אַבָּא, אֵין לִי כֹּחַ."
"אָז לְמָה יֵשׁ לָךְ כֹּחַ?" שָׁאַל אַבָּא.
"לֹא יוֹדַעַת," עָנְתָה עִנְבָּלִי.
"אָז מִי יוֹדֵעַ?" שָׁאַל אַבָּא.
"אַתָה יוֹדֵעַ."
"אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְמָה יֵשׁ לָךְ כֹּחַ, אֶת זֶה אַתְ יוֹדַעַת."
"אֲבָל אַתָה אַבָּא שֶׁלִי! וְהַתַפְקִיד שֶׁל הַהוֹרִים זֶה לָדַעַת אֶת מָה שֶׁהַיְלָדִים שֶׁלָהֶם לֹא יוֹדְעִים. אָז אִם אֲנִי לֹא יוֹדַעַת – אַתָה צָרִיךְ לָדַעַת לְמָה יֵשׁ לִי כֹּחַ וּלְמָה אֵין לִי כֹּחַ!"
אַבָּא שָׁתַק. זֹאת הָיְתָה הַשְׁתִיקָה הַחוֹשֶׁבֶת שֶׁלוֹ. עִנְבָּלִי הִכִּירָה הֵיטֵב אֶת הַשְׁתִיקוֹת שֶׁל אַבָּא. הָיוּ לוֹ כַּמָה סוּגֵי שְׁתִיקוֹת: הַשְׁתִיקָה הַכּוֹעֶסֶת – אַחֲרֵי שֶׁעָשְׂתָה מַשֶׁהוּ שֶׁמַמָשׁ אִכְזֵב אוֹתוֹ; הַשְׁתִיקָה הַמִתְעַלֶמֶת – כְּשֶׁאָמְרָה מַשֶׁהוּ מְיֻתָר וְטִפְּשִׁי; הַשְׁתִיקָה הַמִתְפַּלֵאת – אִם עָשְׂתָה מַשֶׁהוּ יוֹצֵא דֹפֶן; הַשְׁתִיקָה הָאוֹהֶבֶת – שֶׁהָיְתָה מוֹפִיעָה סְתָם כָּכָה פִּתְאֹם בְּלִי שׁוּם סִבָּה מְיֻחֶדֶת; וְהַשְׁתִיקָה הַחוֹשֶׁבֶת, זֹאת שֶׁשָׁתַק עַכְשָׁו – אַחֲרֵי שֶׁעִנְבָּלִי הָיְתָה אוֹמֶרֶת מַשֶׁהוּ שֶׁאַבָּא לֹא חָשַׁב עָלָיו קֹדֶם.
"צוֹדֶקֶת," אָמַר אַבָּא אַחֲרֵי הַשְׁתִיקָה הַחוֹשֶׁבֶת. "הוֹרִים צְרִיכִים לָדַעַת אֶת מָה שֶׁהַיְלָדִים שֶׁלָהֶם לֹא יוֹדְעִים."
"נוּ, אָז לְמָה יֵשׁ לִי כֹּחַ?" שָׁאֲלָה עִנְבָּלִי בְּצִפִּיָה.
"יֵשׁ לָךְ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת מִקְלַחַת!"
"מַמָשׁ לֹא!" עָנְתָה עִנְבָּלִי בְּאַכְזָבָה. "אוּף, אֵיזֶה גָרוּעַ אַתָה, אַתָה לֹא יוֹדֵעַ לְמָה יֵשׁ לִי כֹּחַ, כִּי אֵין לִי כֹּחַ לִכְלוּם! הַצִילוּ…" אָמְרָה בְּיֵאוּשׁ וְהִסְתוֹבְבָה עַל הַסַפָּה, מַפְנָה לְאַבָּא אֶת הַגַב.
"זֶה בְּדִיוּק מָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת!" שָׁמְעָה אֶת אַבָּא אוֹמֵר, וְלִפְנֵי שֶׁהֵבִינָה לְמָה הוּא מִתְכַּוֵן, הִרְגִישָׁה שֶׁהוּא מֵרִים אוֹתָה מֵהַסַפָּה.
"מָה אַתָה עוֹשֶׂה?" צָוְחָה.
"מַצִיל אוֹתָךְ," אָמַר אַבָּא וְהֵרִים אוֹתָה עַל הַיָדַיִם. עִנְבָּלִי כְּבָר לֹא הָיְתָה קְטַנָה כָּל כָּךְ וְאַבָּא כְּבָר לֹא הֶחְזִיק אוֹתָה עַל הַיָדַיִם לְעִתִים קְרוֹבוֹת, זֹאת הָיְתָה הַרְגָשָׁה מְאֹד נְעִימָה.
"לְאָן אַתָה לוֹקֵחַ אוֹתִי?" שָׁאֲלָה כְּשֶׁאַבָּא יָצָא הַחוּצָה.
עַל הַשְׁאֵלָה הַזֹאת אַבָּא לֹא עָנָה. הוּא רַק לָקַח אוֹתָה עַל הַיָדַיִם, עִם הַפִּיגָ'מָה וְקֻפְסַת הַקוֹרְנְפְלֶקְס הַפְּתוּחָה בַּיָד, עַד לַמְכוֹנִית, וְאָז הִכְנִיס אוֹתָה לַמְכוֹנִית כְּמוֹ שֶׁמַכְנִיסִים יַלְדָה קְטַנָה, הִדֵק לָה אֶת הַחֲגוֹרָה, נִכְנַס בְּעַצְמוֹ לָאוֹטוֹ וְיָצָא מֵהַחֲנָיָה.
"לְאָן נוֹסְעִים?" שָׁאֲלָה עִנְבָּלִי בְּהִתְרַגְשׁוּת.
אַבָּא לֹא עָנָה, רַק נָסַע.
"לַגִנָה הַקְהִלָתִית?" שָׁאֲלָה עִנְבָּל כְּשֶׁהִתְקָרְבוּ לַגִנָה שֶׁבָּה הָיְתָה לָהֶם עֲרוּגָה.
"מָה, יֵשׁ לָךְ כֹּחַ לַעֲבֹד בַּגִנָה?"
"לֹא," עָנְתָה עִנְבָּל.
"לֹא לַגִנָה הַקְהִלָתִית," אָמַר אַבָּא.
"לַבָּאוּלִינְג?" שָׁאֲלָה עִנְבָּל כְּשֶׁחָלְפוּ לְיַד הַבָּאוּלִינְג.
"מָה, יֵשׁ לָךְ כֹּחַ לְבָּאוּלִינְג?" שָׁאַל אַבָּא.
"אֶה…"
"לֹא לַבָּאוּלִינְג," אָמַר אַבָּא.
"לֶאֱכֹל פִּיצָה?" שָׁאֲלָה עִנְבָּל כְּשֶׁחָלְפוּ לְיַד הַפִּיצֵרִיָה הַקְבוּעָה.
"מָה, יֵשׁ לָךְ כֹּחַ לְפִּיצָה אַחֲרֵי כָּל הַקוֹרְנְפְלֶקְס שֶׁאָכַלְתְ יָשָׁר מֵהַקֻפְסָה?"
עִנְבָּלִי לֹא עָנְתָה.
"לֹא לַפִּיצָה," אָמַר אַבָּא.
"אָז לְאָן נוֹסְעִים?"
אַבָּא לֹא עָנָה, רַק נָסַע וְאָז חָנָה בְּמִגְרַשׁ הַחֲנָיָה הַצָמוּד לַחוֹף.
בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדֶרֶךְ מֵהָרֶכֶב לְכִוּוּן הַמַיִם, בִּזְמַן שֶׁאַבָּא נָשָׂא אוֹתָה עַל הַיָדַיִם, עִנְבָּלִי עוֹד חָשְׁבָה שֶׁאוּלַי הוּא הוֹלֵךְ לִבְנוֹת אִתָה אַרְמוֹן בַּחוֹל, אוֹ לִקְנוֹת לָה אַרְטִיק מֵהַמִזְנוֹן, אוֹ סְתָם לָשֶׁבֶת עַל הַחוֹף וּלְהִסְתַכֵּל עַל הַשְׁקִיעָה, אֲבָל אַבָּא נִכְנַס עִם הַסַנְדָלִים לַמַיִם וְהִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת אִתָה עַל הַיָדַיִם עַד שֶׁהַגַלִים הִתְחִילוּ לְדַגְדֵג לָה אֶת הָרַגְלַיִם, וְאָז – עִנְבָּלִי לֹא הֶאֱמִינָה שֶׁזֶה יָכוֹל לִהְיוֹת – הוּא עָזַב.

זֶה הָיָה כְּמוֹ בְּהִלוּךְ אִטִי. עִנְבָּלִי, עֲדַיִן עִם הַפִּיגָ'מָה וְעִם קֻפְסַת הַקוֹרְנְפְלֶקְס הַפְּתוּחָה בַּיָד, צָנְחָה אֶל הַמַיִם בְּפֶה פָּעוּר וּבְעֵינַיִם נִדְהָמוֹת, וְאַחֲרֵי צְלִילָה קְצָרָה יָצְאָה וְצָוְחָה: "יָא מְשֻׁגָע! אַתָה לֹא נוֹרְמָלִי!" אֲבָל אַבָּא רַק חִיֵךְ, וְעִנְבָּלִי, אֲפִלוּ שֶׁנִסְתָה, לֹא הִצְלִיחָה לַעֲצֹר אֶת הַחִיוּךְ שֶׁלָה.
אַחֲרֵי הַשְׁקִיעָה, הָאַרְמוֹן בַּחוֹל וְהָאַרְטִיק מֵהַמִזְנוֹן, כְּשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה וְנִכְנְסוּ מְלֵאֵי חוֹל וּמֶלַח, אָמְרָה עִנְבָּלִי לְאַבָּא: "צָדַקְתָ."
"בְּמָה צָדַקְתִי?" שָׁאַל אַבָּא.
"יֵשׁ לִי כֹּחַ לְמִקְלַחַת!"
זואי – אני בת 17, הקשבתי לזה כשאבא שלי קורא את זה לאחי וזה קורע
אמה- אני רואה את עצמי בענבלי ואת אבא שלי באבא שלה
עומרי – אני ממש אהב את הסיפור. אחד הסיפורים הכי כיפים באתר הזה.
יותי – חיבוק לשרוני ועופר
סיפור מגניב
ממש הזדהתי עם ענבל כי גם אני אומר תמיד להורים שלי שאין לי כח להכל
10k כוכבים
אהבתי את הסיפור, יש בו הרבה הומור וגם טו׳סתים 5כוכבים
זה לא טוב לא לצחצח שיניים 🙂 טריליון כוכבים
אני אהבתי ביקר בחלק שהילדה נכנסה עם אבא שלה לתוך המים ושינבל אמרה לו ,ימשוגע,
הסיפור היה מאוד טוב אם תקראו את הסיפור אז תבינו למה אני מתכוונת.
היה משעמם רצח.????????
אהבתי את הסיפור ממש. במיוחד את הקטע שהילדה צועקת ״אתה משוגע! אתה לא נורמלי!״ ואת הקטע שאבא מניח אותה במים. זה ממש לא ייאמן ומצחיק מאוד!
1999 כוכבים ⭐️
הסיפור הכי טוב בעולם. קראנו אותו כבר מלא פעמים ותמיד הוא כיפי
אני ממש אוהבת את הסיפור
אני ממש אהבתי את הסיפור שהיא אמרה לו משוגע!!!!!!!!!!!
סיפור טוב, אהבתי אותו, אלף כוכבים!
אני אהבתי את הסיפור מאוד 100 כוכבים
סיפור מקסים ממש!!
תודה
ספור טוב. 5 כוכבים.