אַסְטְרוֹ-אִמָא

לְאִמָא שֶׁל אַלְבֵּרְט יֵשׁ סוֹד גָדוֹל. עַד הַיוֹם רַק אַלְבֵּרְט גִלָה אוֹתוֹ, אֲבָל תֶכֶף גַם אַתֶם תְגַלוּ

מאת: נטעלי גבירץ

מתוך גיליון 'אסטרונאוטים, ינואר 2022

להאזנה לסיפור:

אַלְבֵּרְט לֹא הָיָה קוֹף. מָה פִּתְאֹם. הוּא הָיָה לְגַמְרֵי יֶלֶד. בְּלִי זָנָב אוֹ פַּרְוָה, עִם נְמָשִׁים שֶׁל יְלָדִים, יָדַיִם וְרַגְלַיִם שֶׁל יְלָדִים, מַחְשָׁבוֹת שֶׁל יְלָדִים וַחֲלוֹמוֹת שֶׁל יְלָדִים. לֹא רַק לְאַלְבֵּרְט הָיוּ חֲלוֹמוֹת. גַם לְאִמָא שֶׁלוֹ. הִיא חָלְמָה שֶׁאַלְבֵּרְט יַגִיעַ רָחוֹק. כַּמָה רָחוֹק? לְפָחוֹת עַד הַכּוֹכָבִים. בִּגְלַל זֶה הִיא קָרְאָה לוֹ עַל שֵׁם הַקוֹף הָרִאשׁוֹן בֶּחָלָל.

אֲנִי יוֹדַעַת מָה אַתֶם חוֹשְׁבִים, מִי קוֹרֵא לַיֶלֶד שֶׁלוֹ עַל שֵׁם קוֹף? אֲבָל לָמָה לֹא, בְּעֶצֶם? בַּסָפָארִי בְּרָמַת גַן אֶפְשָׁר לִפְגֹשׁ קוֹפִים בְּשֵׁם מוּשׁוּן וְטוּבְיָה, אָז לָמָה שֶׁלֹא יִהְיוּ יְלָדִים בְּשֵׁם אַלְבֵּרְט?

אִמָא שֶׁל אַלְבֵּרְט אָהֲבָה אֶת הֶחָלָל מֵאָז שֶׁהִיא עַצְמָה הָיְתָה יַלְדָה קְטַנָה. הִיא יָדְעָה לְצַיֵר אֶת כָּל קְבוּצוֹת הַכּוֹכָבִים וּלְסַדֵר אֶת כּוֹכְבֵי הַלֶכֶת לְפִי הַמֶרְחָק מֵהַשֶׁמֶשׁ, וְאִלוּ הָיָה לָה עִם מִי, הָיְתָה מְדַבֶּרֶת כָּל הַיוֹם עַל חוֹרִים שְׁחֹרִים וְעַל סוּפֶּרְנוֹבוֹת. הָיְתָה רַק בְּעָיָה אַחַת: אַבָּא שֶׁל אַלְבֵּרְט, שֶׁמַמָשׁ לֹא הִתְעַנְיֵן בֶּחָלָל. הוּא כֵּן הִתְעַנְיֵן בְּאִמָא שֶׁל אַלְבֵּרְט, שָׁלַח לָה נְשִׁיקוֹת דְבִיקוֹת מֵעֵבֶר לְשֻׁלְחַן אֲרוּחַת הָעֶרֶב וְעָמַד עַל הַכִּסֵא שֶׁלוֹ כְּדֵי לָשִׁיר לָה שִׁירֵי אַהֲבָה. כְּשֶׁהוּא הָיָה מַתְחִיל עִם הַשְׁטוּיוֹת הָאֵלוּ, אַלְבֵּרְט הָיָה עוֹשֶׂה פַּרְצוּף כְּאִלוּ הִגִישׁוּ לוֹ בַּצַלַחַת אֶת הַגַרְבַּיִם שֶׁל שׁוֹשַׁנָה, הַשְׁכֵנָה מִלְמַטָה.

בְּנִגוּד לְאַבָּא שֶׁלוֹ, אַלְבֵּרְט תָמִיד שָׂמַח לִשְׁמֹעַ עַל הֶחָלָל. כְּשֶׁאִמָא שֶׁלוֹ דִבְּרָה, אַלְבֵּרְט הָיָה עוֹצֵם אֶת הָעֵינַיִם וְהָרֹאשׁ שֶׁלוֹ מִיָד הִתְמַלֵא בְּכוֹכָבִים. הוּא הָיָה נֶהֱפַךְ לְאַסְטְרוֹנָאוּט קָטָן קָטָן וְשָׁט שָׁם בִּפְנִים, בֶּחָלָל הַשָׁחֹר, מְדַלֵג מִכּוֹכָב לְכוֹכָב.

אִמָא שֶׁלוֹ הָיְתָה מְסַפֶּרֶת לוֹ עַל הָאַסְטְרוֹנָאוּטִים שֶׁמְרַחֲפִים עַכְשָׁו בְּתַחֲנַת הֶחָלָל. "הֵם נִמְצָאִים בֵּין הַכּוֹכָבִים," הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת, "וּמִסְתַכְּלִים עַל כַּדוּר הָאָרֶץ." אַלְבֵּרְט חָשַׁב שֶׁאִם הוּא בַּבַּיִת, וְהַכּוֹכָבִים מְמַלְאִים לוֹ אֶת הָרֹאשׁ, אָז בֶּטַח כְּשֶׁהָאַסְטְרוֹנָאוּטִים עוֹצְמִים אֶת הָעֵינַיִם וּבַחוּץ יֵשׁ כּוֹכָבִים, הַבִּפְנוֹכוֹ שֶׁל הָרֹאשׁ שֶׁלָהֶם מִיָד מִתְמַלֵא בְּבַיִת וּבְכָל הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵם אוֹהֲבִים.

הַסוֹד הַגָדוֹל

כְּשֶׁאִמָא שֶׁל אַלְבֵּרְט רָאֲתָה בָּעִתוֹן שֶׁנִפְתַחַת תַעֲרוּכַת חָלָל חֲדָשָׁה, הִיא מִיָד קָנְתָה שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסִים. אַבָּא שֶׁל אַלְבֵּרְט הָיָה כַּמוּבָן מַעֲדִיף לְהִשָׁאֵר בַּבַּיִת. הוּא אָמַר: "אַתֶם תֵלְכוּ, אֲנִי רַק אַפְרִיעַ לָכֶם." אֲבָל אִמָא הִתְעַקְשָׁה שֶׁהוּא יָבוֹא. הִיא הִתְעוֹרְרָה בַּיוֹם הַגָדוֹל הַרְבֵּה לִפְנֵי כֻּלָם, כְּדֵי לְטַגֵן עֲרֵמוֹת שֶׁל פַּנְקֵיְקִים וּלְזַמֵר אֶת "חֲלָלִית" שֶׁל לַהֲקַת גָזוֹז בְּזִיוּפִים נוֹרָאִיִים. אַלְבֵּרְט קָם (מִי יָכוֹל לִישֹׁן בְּרַעַשׁ כָּזֶה?) וְגָרַר אַחֲרָיו אֶת הַשְׂמִיכָה שֶׁלוֹ לְתוֹךְ הַמִטָה שֶׁל הַהוֹרִים. הַצַד שֶׁל אִמָא שֶׁלוֹ הָיָה קָרִיר, אָז הוּא נִצְמַד לַגַב שֶׁל אַבָּא שֶׁלוֹ, שֶׁעָלָה וְיָרַד בִּנְחִירוֹת חַמוֹת. אַלְבֵּרְט חָשַׁד שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּדִיוּק לָמָה אִמָא שֶׁלוֹ כָּל כָּךְ מִתְרַגֶשֶׁת מִתַעֲרוּכַת הֶחָלָל הַזֹאת, אֲבָל הוּא הָיָה הַיְחִידִי שֶׁיָדַע. וְזֶה הָיָה הַסוֹד הֲכִי גָדוֹל שֶׁלוֹ.

וְעַכְשָׁו, אוּלַי כְּדַאי שֶׁתִתְקָרְבוּ, כִּי אֲנִי עוֹמֶדֶת לְגַלוֹת לָכֶם אֶת הַסוֹד שֶׁל אַלְבֵּרְט. אֲנִי אֲגַלֶה אֲפִלוּ שֶׁזֶה לֹא הַסוֹד שֶׁלִי, וַאֲפִלוּ שֶׁאַלְבֵּרְט לֹא מַכִּיר אֶתְכֶם, וְאִם הוּא לֹא סִפֵּר לְאַבָּא שֶׁלוֹ – כַּנִרְאֶה גַם לָכֶם הוּא לֹא הָיָה מְסַפֵּר, אֲבָל אֲנִי סוֹמֶכֶת עֲלֵיכֶם.

אָז כָּכָה: אַלְבֵּרְט הָיָה כִּמְעַט בָּטוּחַ לְגַמְרֵי שֶׁאִמָא שֶׁלוֹ הִיא לֹא בֶּאֱמֶת סוֹכֶנֶת בִּטוּחַ בְּ"לֵוִי-טַלְמוֹר בִּטוּחִים בְּעַ"מ" כְּמוֹ שֶׁכֻּלָם חָשְׁבוּ. אִמָא שֶׁלוֹ הִיא בְּעֶצֶם אַסְטְרוֹנָאוּטִית. חֵלֶק מִתָכְנִית אַסְטְרוֹנָאוּטִים סוֹדִית שֶׁיוֹצֵאת לִמְשִׂימוֹת חֲשׁוּבוֹת בֶּחָלָל. אַבָּא שֶׁל אַלְבֵּרְט לֹא חָשַׁד בִּכְלוּם. הוּא לֹא חָשַׁד כְּשֶׁהִיא נָסְעָה לְכָל מִינֵי כְּנָסִים, וְלֹא כְּשֶׁהִיא שִׁגְרָה לְתוֹךְ הַטֵלֵפוֹן מִלִים כְּמוֹ "אִזוּן אַקְטוּאָרִי", אוֹ מִשְׁפָּטִים כְּמוֹ "הַמַדָד עוֹלֶה! חַיָבִים לִבְדֹק אֶת הַהֲגָנוֹת שֶׁיִמְנְעוּ בֶּעָתִיד הִתְרַסְקוּת!" אֲפִלוּ בַּפַּעַם הַהִיא כְּשֶׁהָדָר, הַשֻׁתָפָה שֶׁלָה, כָּעֲסָה שֶׁאִמָא שָׁכְחָה לְהַשְׁקוֹת אֶת הָעֲצִיצִים בַּמִשְׂרָד וְקָרְאָה לָה "אַסְטְרוֹנָאוּטִית" מוּל כָּל הַמִשְׁפָּחָה, אַבָּא פָּשׁוּט הֶאֱמִין לְאִמָא שֶׁהִיא סוֹכֶנֶת בִּטוּחַ וְיָשַׁן כְּמוֹ תִינוֹק. תִינוֹק שֶׁנוֹחֵר כְּמוֹ מַסוֹר.

אֲבָל אַלְבֵּרְט יָדַע שֶׁכְּשֶׁאִמָא עוֹזֶבֶת לְכַמָה יָמִים לְעוֹד אֶחָד מֵהַ"כְּנָסִים" שֶׁלָה, וְלֹא יְכוֹלָה לְסַפֵּר לוֹ לִפְנֵי הַשֵׁנָה עַל הַהֶבְדֵל בֵּין מֵטֵאוֹרִיט לְמֵטֵאוֹר, אוֹ עַל כַּמָה חַם בְּכוֹכַב נֹגַה, חֹם שֶׁיָכוֹל לְהַתִיךְ עוֹפֶרֶת, הִיא בְּעֶצֶם יוֹצֵאת לִמְשִׂימַת חָלָל. כְּשֶׁאִמָא לֹא הָיְתָה, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִרְדַם, הָיָה אַלְבֵּרְט מֵסִיט אֶת הַוִילוֹן, מַבִּיט בַּיָרֵחַ וּמְנוֹפֵף לָה בְּבִרְכַּת לַיְלָה טוֹב. אַלְבֵּרְט חִפֵּשׂ בְּסַל הַכְּבִיסָה, בָּאֲרוֹנוֹת, אֲפִלוּ מִתַחַת לְכִסֵא הַנֶהָג בָּאוֹטוֹ, אֲבָל לֹא מָצָא אֶת חֲלִיפַת הֶחָלָל שֶׁל אִמָא בְּשׁוּם מָקוֹם. טוֹב, הִיא בֶּטַח מַשְׁאִירָה אוֹתָה בַּחֲלָלִית, הוּא חָשַׁב לְעַצְמוֹ.

בַּמוּזֵאוֹן

עֶשְׂרוֹת יְלָדִים וְהוֹרִים הִגִיעוּ לִרְאוֹת אֶת תַעֲרוּכַת הֶחָלָל, וְהָעֵינַיִם שֶׁל כֻּלָם הִתְרוֹצְצוּ בֵּין הַמֻצָגִים: הָיוּ שָׁם חֶלְקֵי חֲלָלִיוֹת אֲמִתִיוֹת, חֲתִיכָה מֵאַסְטֵרוֹאִיד, גְשׁוּשִׁית – בְּדִיוּק כְּמוֹ הַהִיא שֶׁשָׁלְחוּ לְמַאְדִים, וַחֲלִיפוֹת חָלָל שֶׁל קוֹסְמוֹנָאוּטִים וְשֶׁל אַסְטְרוֹנָאוּטִים. אֲבָל אַלְבֵּרְט הִסְתַכֵּל רַק עַל דָבָר אֶחָד: עַל אִמָא שֶׁלוֹ וְעַל הָעֵינַיִם שֶׁלָה, שֶׁנִדְלְקוּ כְּמוֹ לֶהָבוֹת לִקְרַאת שִׁגוּר.

אַלְבֵּרְט הָיָה כָּל כָּךְ מְרֻכָּז בְּאִמָא שֶׁלוֹ שֶׁהוּא בִּכְלָל לֹא שָׂם לֵב כְּשֶׁמִתוֹךְ הַקָהָל פָּרְצָה אִשָׁה עִם שֵׂעָר כָּתֹם ומְתֻלְתָל, כְּמוֹ מֵטֵאוֹר בּוֹעֵר שֶׁמַגִיעַ מִשׁוּם מָקוֹם. "הֵי, אֲנִי מַכִּירָה אֶת הָאַסְטְרוֹנָאוּטִית הַזֹאת!" הִיא צָעֲקָה. זֹאת הָיְתָה הָדָר מֵהַמִשְׂרָד שֶׁל אִמָא שֶׁלוֹ. וְהִיא לֹא הָיְתָה לְבַד. "תִרְאִי אֶת מִי עוֹד פָּגַשְׁתִי פֹּה!" הִיא גָרְרָה לְעֶבְרָה שֶׁל אִמָא אִישׁ נָמוּךְ עִם שָׂפָם. "שָׁלוֹם, אָדוֹן גְרוֹס!" בֵּרְכָה אוֹתוֹ אִמָא, וְהָאִישׁ פָּנָה לְאַלְבֵּרְט וּלְאַבָּא. "הַשְׁתַיִם הָאֵלֶה," הוּא הִכְרִיז, "סוֹכְנוֹת הַבִּטוּחַ הֲכִי מִקְצוֹעִיוֹת בָּאָרֶץ, בָּדוּק." וְאָז שְׁלָשְׁתָם הִתְחִילוּ לְדַבֵּר עַל דְבָרִים מְשַׁעְמְמִים שֶׁל עֲבוֹדָה שֶׁנָפְלוּ עַל הָרֹאשׁ שֶׁל אַלְבֵּרְט כְּמוֹ סְלָעִים.

גַם אַבָּא שֶׁל אַלְבֵּרְט הִשְׁתַעֲמֵם. "אֲנִי רָעֵב! הֵבֵאנוּ בָּנָנוֹת, לֹא?" הוּא שָׁאַל וְהִתְחִיל לְפַשְׁפֵּשׁ בַּתִיק הַגָדוֹל. לְרֶגַע אַלְבֵּרְט חָשַׁב שֶׁהַכֹּל הָיָה בָּרֹאשׁ שֶׁלוֹ. הוּא הִרְגִישׁ כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן וְכָעַס עַל אִמָא שֶׁלוֹ שֶׁמִלְאָה לוֹ אֶת הָרֹאשׁ בְּכוֹכָבִים וּבִלְבְּלָה אוֹתוֹ לְגַמְרֵי. מָה פִּתְאֹם אִמָא אַסְטְרוֹנָאוּטִית? מָה הוּא חָשַׁב לְעַצְמוֹ? סְתָם סוֹכֶנֶת בִּטוּחַ מְשַׁעֲמֶמֶת שֶׁמְדַמְיֶנֶת דִמְיוֹנוֹת. כְּשֶׁהָדָר וְאָדוֹן גְרוֹס הָלְכוּ סוֹף סוֹף, אַלְבֵּרְט כְּבָר לֹא הָיָה בְּמַצַב רוּחַ לְשׁוּם דָבָר.

הֲלִיכַת יָרֵחַ

"אַלְבֵּרְט, רוֹצֶה?" אִמָא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ וְהִצְבִּיעָה עַל מַשֶׁהוּ. "לֹא, תוֹדָה", הוּא עָנָה, וְהִיא הָלְכָה וְנֶעֶמְדָה בְּעַצְמָה, מְבֻגֶרֶת יְחִידָה בְּסוֹף תוֹר אָרֹךְ שֶׁל יְלָדִים קְטַנִים שֶׁמְחַכִּים לְהִצְטַלֵם בְּתוֹךְ חֲלִיפַת חָלָל. אִמָא נָתְנָה לְאַלְבֵּרְט אֶת הַטֵלֵפוֹן שֶׁלָה כְּדֵי שֶׁיְצַלֵם אוֹתָה. כְּשֶׁהִגִיעַ תוֹרָה, עוֹבֵד הַמוּזֵאוֹן אָמַר: "גְבֶרֶת, זֹאת פְּעִילוּת לִילָדִים, אֲנִי לֹא בָּטוּחַ שֶׁהַחֲלִיפָה מַסְפִּיק גְדוֹלָה."

אֲבָל אִמָא הִתְעַקְשָׁה וְהִתְלַבְּשָׁה. וְהַחֲלִיפָה הָיְתָה בְּדִיוּק בַּגֹדֶל שֶׁלָה. "מַמָשׁ סִינְדֵרֵלָה," הִתְפַּעֵל הַמַדְרִיךְ וְעָזַר לָה לַחֲבֹשׁ אֶת הַקַסְדָה. אִמָא חִיְכָה חִיוּךְ רָחָב מֵאֲחוֹרֵי חַלוֹן הַפְּלַסְטִיק הַשָׁקוּף. הִיא פָּרְשָׂה יָדַיִם לַצְדָדִים וְהֶעֱבִירָה מִשְׁקָל מֵרֶגֶל לְרֶגֶל, כְּאִלוּ הִיא פּוֹסַעַת עַל הַיָרֵחַ. הִיא נִרְאֲתָה בְּדִיוּק כְּמוֹ שֶׁאַלְבֵּרְט תָמִיד דִמְיֵן אוֹתָה לִפְנֵי הַשֵׁנָה.

גַם הַיְלָדִים הָאֲחֵרִים שֶׁהָיוּ בַּתוֹר וְהַהוֹרִים שֶׁלָהֶם הִתְלַהֲבוּ. "תַעֲשִׂי הֲלִיכַת יָרֵחַ!" מִישֶׁהוּ קָרָא. אִמָא מִיָד הֶחְלִיקָה לְאָחוֹר אֶת הָרַגְלַיִם עַל הָרִצְפָּה בִּגְמִישׁוּת, וְכֻלָם מָחֲאוּ כַּפַּיִם.

אַלְבֵּרְט צִלֵם אוֹתָה, אֶת הָאַסְטְרוֹ-אִמָא שֶׁהִיא רַק שֶׁלוֹ, וְהִרְגִישׁ כְּאִלוּ גַם הוּא תֶכֶף מַתְחִיל לְרַחֵף בָּאֲוִיר.

אַבָּא צָעַק לְאִמָא: "מַתְאִים לָךְ! אוּלַי תַחְלִיפִי מִקְצוֹעַ, אָה? תַעַזְבִי אֶת הַבִּטוּחִים וְתִהְיִי אַסְטְרוֹנָאוּטִית?"

וְאָז, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהֵם יָצְאוּ מֵהַמוּזֵאוֹן, אִמָא הִתְכּוֹפְפָה אֶל הָאֹזֶן שֶׁל אַלְבֵּרְט וְלָחֲשָׁה לוֹ סוֹד.

גַם אֶת הַסוֹד הַזֶה אֲנִי אֲגַלֶה לָכֶם, אֲפִלוּ שֶׁאִמָא שֶׁל אַלְבֵּרְט הִתְכַּוְּנָה שֶׁרַק הוּא יִשְׁמַע אוֹתוֹ. לֹא אַבָּא, לֹא אֲנִי, לֹא שְׁאַר הַמְבַקְרִים בַּמוּזֵאוֹן וּבֶטַח שֶׁלֹא אַתֶם. כְּשֶׁאִמָא הִצְמִידָה אֶת הַשְׂפָתַיִם לָאֹזֶן שֶׁל אַלְבֵּרְט הִיא לָחֲשָׁה לוֹ: "הַחֲלִיפָה הָאֲמִתִית שֶׁלִי הַרְבֵּה יוֹתֵר יָפָה.״