לקראת מעבר – איום או הזדמנות התפתחותית?

ככל ששנת הלימודים החדשה מתקרבת, הורים שואלים יותר ויותר שאלות לגבי השנה הבאה, וכך הם מוצאים עצמם עומדים על הגבול בין הרצון לתמוך בילדים ובין הרצון לחסוך מהם התמודדות וקושי

מאת: דני שטיינר

בימים אלה הורים רבים מקדישים מחשבה מרובה למעבר הצפוי לילדיהם בשנת הלימודים הקרובה. מסגרות חינוכיות רבות עוסקות בתכניות "מעברים" ובמוכנות לקראת כיתה א', מעבר לחטיבה עליונה וכו'. מרבית התכניות נשענות על ההנחה כי מעבר כרוך בהתמודדות ואתגר של הילד/ה בנסיבות החדשות של המסגרת החינוכית או השלב החדש בחיים שהמעבר מזמן. הורים מצויים פעמים רבות בדאגה רבה ביחס ליכולת ההתמודדות של ילדם עם הנסיבות החדשות. אנו שואלים שאלות אודות זהות המחנך או המחנכת החדשים שצפויים לחנך את ילדינו, ובחיל ורעדה מקווים לפגוש את הדמות שנתפסת בעינינו כטובה ביותר עבורם.

מספר פעמים שמעתי ממחנכים של ילדי (גם בגן וגם בביה"ס) את ההתייחסות ל"גורל" המזמן לילדים את המסלול הנכון להם. יש בתפיסה זו הזמנה ממשית למצוא את האיזון בין מיקוד שליטה חיצוני מוחלט )הכול משמיים), למיקוד שליטה פנימי (הכול תלוי רק בי). אני, האדם, פוגש בגורלי, ומפתח כוחות להתמודדות שלי עם גורל זה.

אבקש להציע כאן חלופה נוספת להתייחסות לתהליכי המעבר. מעבר מהווה הזדמנות התפתחותית בעלת ערך רב, וכך יש להתייחס אליו. כל חיינו אנו נתונים במעברים – חלקם חיצוניים – מעבר מכיתה לכיתה, מעבר דירה, הגירה מארץ לארץ ועוד, וחלקם מעברים פנימיים -מינקות לילדות, ומילדות להתבגרות, ומהתבגרות לבגרות. ודאי נוכל למצוא קשר בין מעברים חיצוניים לנו, למעברים פנימיים המתחוללים בנו.

כשאנו נתונים במעבר חיצוני, יש להתייחס לכך שכל המיומנויות והכוחות שצמחו בנו במסגרת הקודמת יעמדו לרשותנו גם במסגרת החדשה – כל מה שהתפתח בנו בגן הילדים – יכולת תנועה והתמצאות במרחב, כוחות החיים והסקרנות ימשיכו לקנן בנפשנו גם בשלבים הבאים (חלקם במצב לא מודע), והנסיבות החדשות של כיתה א', יזמנו לנו התפתחות של כוחות נוספים וחדשים שיצטרפו אל אלה שמצויים בנו משלב קודם. כך הופך המעבר החיצוני, למקור כוח של המעברים הפנימיים המתחוללים.

עלינו, ההורים, למצוא את האיזון החשוב במתן האפשרות לכוחות החדשים שיש לפתח במצב החדש, לנבוע באופן טבעי בנפשם של הילד והילדה מהנסיבות החדשות אליהן נכנסו. אנו נכנעים פעמים רבות מדי למשאלת הלב הטבעית שלנו, לשמר את כל הטוב שהיה קיים עבורם בשלב הקודם שלהם, ובכך למנוע מהם את ההזדמנות ההתפתחותית שמזמן המצב החדש.

אציג רעיון זה של מציאת האיזון באמצעות המשל הידוע על הילד שמצא גולם, ובסקרנותו ניגש אל החכם הזקן לשאול אותו מהו הדבר אשר מצא, והחכם הזקן הסביר לו כי מדובר בגולם, שביום מן הימים יהפוך לפרפר. "אך זכור ילד, כי על הפרפר לצאת מן הגולם בכוחות עצמו, ואסור לך בשום פנים ואופן לסייע לו ביציאתו מן הגולם". הילד שב אל ביתו והמתין בדריכות ליציאת הפרפר מן הגולם, וכשזה החל לנוע בתוך הגולם, והגולם התחיל להתבקע, ראה הילד כי הפרפר מתקשה להיחלץ מן הגולם, ועל אף שזכר את ההנחיות שקיבל מן החכם הזקן, לא עמד במראה הפרפר המתקשה לחלץ עצמו מן הגולם, ופתח את הגולם בשתי ידיו עבור הפרפר. הפרפר החל לעופף באוויר וכעבור כמה שניות, צנח, ומת. חזר הילד שטוף דמעות אל הזקן החכם וסיפר לו את שאירע. החכם הזקן הבהיר לילד כי באמצעות פתיחת הגולם בכוחות עצמו, מחזק הפרפר את שריריו, ורק כך יוכל לעופף לאורך זמן במרחב. "העובדה שסייעת לו לצאת מן הגולם, מנעה ממנו לחזק את שריריו די הצורך, ולכן לא יכול היה להמשיך ולעופף".

אנו ההורים, צריכים לפתח מרחב נשימה ומרחק ממאמצי ההסתגלות למצב החדש של ילדינו, ולראות בהשתאות את מאמצי הגדילה וההתפתחות שהמעבר מזמן להם.

אל לנו להתערב יתר על המידה במטרה להקל עליהם, כי יתכן והדבר יוביל ל"החלשת" שרירי הכנפים שלהם.

פעמים רבות הורים מבקשים להתערב ברצונם לשנות את שיבוץ ילדם או ילדתם לכיתה, מאחר ואינם עם חבריהם הטובים מהמסגרת הקודמת ממנה באו. התערבות זו מונעת מהילדות והילדים את ההתמודדות העצמאית עם בניית קהילת חברים נוספת במסגרת החדשה. גם אם הילד או הילדה מוחים נמרצות על הפרידה הכואבת מחבריהם הקודמים (פרידה לכאורה) בימיהם הראשונים במסגרת החדשה, הם עשויים לשכוח את כאבי הפרידה הללו כעבור מספר ימים של התמצאות במרחב החברתי החדש.

גם אם נוצר מצב, שבו הילד או הילדה אינם מבטאים הסתגלות מהירה לתנאים החדשים, או לדמות החינוכית החדשה שלהם, תפקידנו העיקרי הוא לטפח את כוחותיהם שלהם במציאות החדשה ("תיקון אדם"), ופחות לנסות לשנות את גורלם ומציאות חייהם (בבחינת "תיקון עולם"). יש להקפיד בנוסף גם על דיאלוג מתמיד עם שותפינו המחנכים, אך ממקום אמתי של ניהול השותפות שמטרתה לתמוך במאמצי הגדילה של הילד והילדה במסע ההתבגרות שלהם.

אם נוכל להכיל את כאבי הגדילה של ילדינו בראשית תקופת המעבר, ולא למנוע מהם את ההתנסות החדשה, נוכל להגביר את כוחם בפיתוח התמודדות עתידית טובה יותר במצבי מעבר רבים נוספים שיזומנו להם.

שתהיה שנת לימודים שמחה ומהנה!