בוקר טוב יואבי,״ אמרה אמא. ״הגיע הזמן להתעורר.״
״בסדר, יואו,״ השבתי ושפשפתי את עיני מעייפות. אחרי שהתלבשתי, הלכתי לאכול את הקורנפלקס שלי, לצחצח שניים ולעשות ויש בשיער, חשבתי על הפיקניק שאני ואימי תכננו להיום,
ואיזה כיף יהיה לשחק בדשא הפורח לכבוד האביב, עד ששכחתי שאני אמור ללכת לבית הספר, ויצאתי מיד לבית הספר.
בדרך רציתי לעבור ליד הגינה השכונתית אבל במקום לראות מקום פורח ראיתי בטון, עפר ושלט. בשלט היה כתוב: ״נא לא להתקרב, כאן מתבצעת עבודת בניה!״ כעסתי כל כך. התקדמתי לעבר המקום וראיתי בן אדם זקן שישב על טרקטור ענקי בגודל של שלושה ארונות גדולים. ״הי, מה אתה עושה פה, ילד? לא קראת את השלט?״ שאל אותי האיש.
״קראתי, לכן אני כאן,״ השבתי לו. ״הגינה מזוהמת. מה אתם בונים כאן?״ שאלתי. האיש השיב: ״ביוב אין לנו הרבה בעיר וזה מפריע לכל התושבים. ואני מבקש שתלך. עוד לא התחלנו, הכנו רק את החומרים. הבוס יכעס.״
הבוס, חשבתי לעצמי. כן, כן. ״אפשר לפגוש את הבוס הזה שאתה מדבר עליו?״
״בסדר, מה שאתה רוצה,״ השיב האיש. ״הוא נמצא בתוך הבניין הזה, מצד שמאל.״
״תודה רבה,״ השבתי לאיש. כאשר הגעתי לבניין, ליד הפתח, עמד איש רזה שנראה די צעיר. בן 39.
״הי, ילד, מה אתה עושה כאן?״ שאל.
״אני… אני… אפשר לשאול אותך שאלה?״
״כן, מהי?״ שאל אותי בפרצוף עליז.
״אתם יכולים לא לבנות את הביוב בגינה השכונתית? הרבה משפחות אוהבות את המקום הזה,״ אמרתי.
״אני אשמח להזיז, אבל אין לנו עוד מקום פנוי לבנות את הביוב,״ השיב.
״דווקא יש מקום,״ אמרתי לו במלוא המרץ. אחרי שראה את המקום ליד בניין העבודה של אמא שלי, הסכים ואמר לכולם להעביר את החומרים למקום החדש. לא המשכתי לבית הספר, כי הוא נגמר, אבל לא היה לי אכפת. הצלתי את הגינה השכונתית. אני גיבור על.
בסוף היום, הפיקניק היה נפלא. למרות שנשארו כמה שלטים, ואמא לא הבינה למה כתוב שבונים ואין חומרים או כלום. צחקקתי בלב.
סיפור ממש יפה
אמאלה היא מוכשרת זה ספר יותר טוב מהארי פוטר אני הודהמתי
סיפור מסקרן ומרהיב הדהים את עיניי
קראתי את הסיפור על יואב הילד בעל היוזמה והנחישות. איזה סיפור מדהים !!! זה סיפור עם מוסר השכל שכדאי, שווה וחשוב לעמוד על עקרונות חשובים ולהילחם עבורם. ומי זאת רעות אלהרר ?? איך זה שלא שמענו עד כה על הסופרת המכוננת הזאת ? יישר כוח ! רוצים עוד סיפורים 🙂