היה היתה פעם ארץ קטנה. בארץ ההיא לא היה אדם אחד שמח. כולם הסתובבו עצובים כל היום, בלי להעלות חיוך על פניהם. בתוך הארץ ההיא שכן כפר קטן ועצוב, שבו גרה משפחה קטנה. אבא אריאל, אמא רעיה, ושני הילדים הקטנים והעצובים שלהם- חן ויותם. יום אחד חן ויותם החליטו שנמאס להם להיות עצובים. אבל הם לא ידעו איך לשמוח, אז הם לא יכלו להפסיק להיות עצובים!
ואז היה להם רעיון: הם הלכו לספריה והוציאו מתוך אחד הספרים מפה ישנה. זו היתה מפת אוצר! הם הלכו לאן שהמפה הובילה, כי הם חשבו שבטח יהיה שם אוצר ששווה הרבה כסף והוא ישמח אותם. הם רצו בהתלהבות אחרי הסימנים. אבל כשהם הגיעו סוף כל סוף למטמון, במקום אוצר, הם גילו שם חפץ עגול וקטן שמתגלגל בלי הפסקה. לפני שהם הספיקו לקחת אותו, החפץ התגלגל וברח. חן ויותם הצטערו, אבל לפתע חן הבינה משהו! היא אמרה ליותם: "יותם, הבנתי מה היה האוצר! האוצר היה השמחה שלנו! שמת לב, שהיה לנו כיף כשחיפשנו את האוצר?! תקשיב, גילינו את סוד האושר שלנו! סוד האושר שלנו הוא לחפש אוצרות!
ואתם, מה סוד האושר שלכם?
איזה סיפור חמוד ❣
סיפור מקסים!