טיול עם ילדים
אל חולות, ברכות וחוף ניצנים
הַמְלָצָה עַל שְׁמוּרַת טֶבַע שֶׁמְיַצֶגֶת אֶת מַאֲבָקָם שֶׁל הַלוֹחֲמִים לְמַעַן הַסְבִיבָה.
לִפְעָמִים גַם חוֹל פָּשׁוּט הוּא מַשֶׁהוּ שֶׁצָרִיךְ לְהִתְאַמֵץ כְּדֵי לִשְׁמֹר עָלָיו
מֵאֵת: אֵלִיָּה אַלּוֹן
מתוך גיליון מספר 15 "ים – יבשה" של עיתון לילדים אדם צעיר, אוגוסט 2014
סַבָּא עֲזַרְיָה הָיָה כַּיָדוּעַ לוֹחֵם גָדוֹל לְמַעַן הַטֶבַע: בַּעֲלֵי הַחַיִים, הַצְמָחִים וּתְצוּרוּת הָאֲדָמָה הַשׁוֹנוֹת. אַךְ הוּא תָמִיד אָמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה זֹאת לֹא לְמַעַן הַטֶבַע כְּשֶׁלְעַצְמוֹ, אֶלָא בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה לְמַעַן בְּנֵי הָאָדָם. "הַשְׁהוּת בַּטֶבַע", הִטִיף סַבָּא, "הִיא צֹרֶךְ קִיוּמִי לָאָדָם. לִצְעֹד בַּמֶרְחָב הַטִבְעִי, לִשְׁמֹעַ שִׁירַת צִפֳּרִים, לִרְאוֹת פִּרְחֵי-בַּר, לְהַרְגִישׁ אֶת הָאֲדָמָה וְאֶת הַסְלָעִים". סַבָּא רָאָה אֶת הָאֲדָמָה וְהַטֶבַע לֹא כִּרְכוּשׁ שֶׁלָנוּ בַּהֹוֶה, אֶלָא כְּאוֹצָר שֶׁעָלֵינוּ לִשְׁמֹר עָלָיו מִכָּל מִשְׁמָר לְמַעַן אֵלוּ שֶׁיָבוֹאוּ אַחֲרֵינוּ.
לְמָשָׁל דְיוּנוֹת שֶׁל חוֹל. פַּעַם, לִפְנֵי הַבְּנִיָה וְהַתִעוּשׂ, הָיוּ לְאֹרֶךְ חוֹפֵי הָאָרֶץ הַדְרוֹמִיִים דְיוּנוֹת חוֹל יְפֵיפִיוֹת, כָּאֵלוּ שֶׁנָעוּ לְפִי הָרוּחוֹת, וּבָהֶן הִתְקַיְמָה אֻכְלוּסִיָה נִרְחֶבֶת שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִים וּצְמָחִים. כַּאֲשֶׁר הֵחֵלוּ הֶעָרִים לִגְדֹל: תֵל אָבִיב, בַּת יָם, רִאשׁוֹן לְצִיוֹן, אַשְׁדוֹד וְאַשְׁקְלוֹן, הָלְכוּ הַדְיוּנוֹת וְשִׁטְחֵי הַחוֹף הַטִבְעִיִים וְקָטְנוּ. אִם תוֹסִיפוּ לְכָךְ אֲזוֹרִים שֶׁל צָבָא, מִפְעָלִים וְחוֹפִים מֻסְדָרִים, הֲרֵי שֶׁכְּבָר לֹא נִשְׁאָר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מִנוֹף הַחוֹפִים הַפְּרָאִי שֶׁל הַדָרוֹם.
וְלָכֵן סַבָּא הָיָה כָּל כָּךְ גֵאֶה כַּאֲשֶׁר סִפֵּר לִי עַל שְׁמוּרַת חוֹלוֹת נִצָנִים, אֲשֶׁר נִמְצֵאת בֵּין אַשְׁדוֹד וְאַשְׁקְלוֹן. אַחֲרֵי מַאֲבָקִים שֶׁל עֶשְׂרוֹת שָׁנִים הִצְלִיחוּ שׁוֹמְרֵי הַטֶבַע לְהָבִיא לְהַכְרָזַת הַחוֹלוֹת כִּשְׁמוּרַת טֶבַע, מָה שֶׁאוֹמֵר שֶׁאָסוּר לִבְנוֹת בָּה, וְהִיא תִשָׁמֵר כְּאֵזוֹר טִבְעִי לְתָמִיד. וּמָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בָּה?
קֹדֶם כֹּל חוֹל!
חוֹל אֲמִתִי, דְיוּנוֹת נִפְלָאוֹת שֶׁאֶפְשָׁר פָּשׁוּט לְהִתְיַשֵׁב עֲלֵיהֶן, לִשְׁכַּב וּבְעִקָר לְהִתְגַלְגֵל מַטָה. אֶפְשָׁר לִרְאוֹת הֲמוֹן עֲצֵי שִׁקְמָה עַתִיקִים וְיָפִים שֶׁאָפְיָנִיִים לְאֵזוֹר הַחוֹף, וַהֲמוֹן עֲקֵבוֹת שֶׁל הַחַיוֹת הָרַבּוֹת שֶׁמִתְקַיְמוֹת בָּאֵזוֹר: צַבֵּי-יָם, זוֹחֲלִים, יוֹנְקִים וְצִפֳּרִים.
יֵשׁ בַּשְׁמוּרָה הֲמוֹן אֶפְשָׁרֻיוֹת שֶׁל מַסְלוּלִים מַעְגָלִיִים קְצָרִים וְקַלִים, וְהַהַמְלָצָה שֶׁלָנוּ הִיא פָּשׁוּט לְהַגִיעַ לַכְּנִיסָה לַשְׁמוּרָה )לְלֹא תַשְׁלוּם) וְלָצֵאת לְמַסָע לֹא מַמָשׁ מְתֻכְנָן, פָּשׁוּט לְהִסְתוֹבֵב בְּלִי לַחַץ שֶׁל זְמַן וְלֵהָנוֹת מֵהַמֶרְחָב הַטִבְעִי הַנָדִיר הַזֶה. בִּכְלָל רָצִיתִי לְהַצִיעַ לָכֶם לִפְעָמִים בְּטִיוּלִים לֹא לַחְשֹׁב רַק עַל מַסְלוּל וְעַל יַעַד מְסֻיָם, אֶלָא לְהַגִיעַ לְמֶרְחָב יָפֶה וּקְצָת "לִתְעוֹת" בּוֹ. לָתֵת לָרַגְלַיִם וְלָרֶגֶשׁ לְהוֹבִיל אֶתְכֶם בְּמֶרְחַב הַחוֹלוֹת הַמְיֻחָד הַזֶה, לִמְצֹא עֵצִים יָפִים לָשֶׁבֶת בְּצִלָם, וְכַמוּבָן לְהַגִיעַ לַדְיוֹנָה הַגְדוֹלָה וּלְהִתְגַלְגֵל בָּה אֵינְסְפֹר פְּעָמִים.
חוּץ מִמֶרְחַב הַחוֹלוֹת אֶפְשָׁר לֵהָנוֹת בְּנִצָנִים גַם מִבְּרֵכוֹת מְיֻחָדוֹת שֶׁנוֹצְרוּ בְּעִקְבוֹת הִתְמַלְאוּתָן שֶׁל מַחְצָבוֹת יְשָׁנוֹת. הֵן נִמְצָאוֹת בַּחֵלֶק הַדְרוֹמִי שֶׁל הַשְׁמוּרָה; בַּחֹרֶף וּבָאָבִיב אֵלוּ מַמָשׁ אֲגַמִים קְטַנִים שֶׁיְכוֹלִים לִשְׂרֹד גַם בַּקַיִץ.
וְאַחֲרֵי שֶׁבִּלִינוּ עַל הַיַבָּשָׁה, הִנֵה לְקִנוּחַ גַם יָם: מִמַעֲרָב לַשְׁמוּרָה נִמְצָא חוֹף נִצָנִים, אַחַד הַחוֹפִים הַיָפִים וְהַנְעִימִים בָּאָרֶץ, כְּדַאי מְאֹד לְשַׁלֵב בִּקוּר גַם בּוֹ, מֻמְלָץ בִּמְיֻחָד לִקְרַאת הַשְׁקִיעָה.
בְּקִצוּר, פַּנוּ לָכֶם בְּיַחַד עִם הַהוֹרִים וְאוּלַי גַם עִם חֲבֵרִים הַרְבֵּה זְמַן לְבִקוּר אִטִי וּמְיֻחָד בְּמֶרְחַב הַיַבָּשָׁה וְהַיָם שֶׁל נִצָנִים, מֶרְחָב שֶׁמַזְמִין לֹא לְמַהֵר לְשׁוּם מָקוֹם, מַמָשׁ כְּמוֹ הַדְיוּנוֹת שֶׁנָעוֹת לְאִטָן לְאֹרֶךְ מְאוֹת וְאַלְפֵי שָׁנִים!
אֵיךְ מַגִיעִים? נוֹסְעִים דָרוֹמָה בִּכְבִישׁ 4 אַחֲרֵי אַשְׁדוֹד, וּפוֹנִים יָמִינָה לְכִוּוּן חוֹף נִצָנִים בִּכְבִישׁ 3631 קְצָת אַחֲרֵי הַיִשׁוּב נִצָן, מִצַד יָמִין, נִמְצָא חַנְיוֹן הָאֵיקָלִיפְּטוּסִים, שֶׁמִמֶנוּ אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל לְשׁוֹטֵט בָּרֶגֶל בְּמֶרְחֲבֵי הַדְיוּנוֹת, אוֹ לְהֵעָזֵר בְּמִגְוַן הַמַסְלוּלִים שֶׁהַשְׁמוּרָה מַצִיעָה. בְּרֵכוֹת מֵי הַתְהוֹם נִמְצָאוֹת מַעֲרָבָה בְּהֶמְשֵׁךְ הַכְּבִישׁ מִיָמִין, וְאֶפְשָׁר לִצְעֹד אֲלֵיהֶן אוֹ לִנְסֹעַ בְּרֶכֶב.
וּבְסוֹף הַכְּבִישׁ נִמְצָא כַּמוּבָן חוֹף נִצָנִים הַמְהֻלָל בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.
תֵהָנוּ מֵהַיַבָּשָׁה וְגַם מֵהַיָם,
בְּאַהֲבָה, אֱלִיָה
אליה אלון הינו מחנך ותיק בבית הספר זומר אשר ברמת גן. הוא כותב את מדור הטיולים של אדם צעיר החל מגיליונו הראשון. במדור מתפרסם מדי חודש מסלול טיול עם ילדים שכל ילד וילדה יאהבו. המדור כתוב עבור ילדים, משולב בהסברים ומחבב עליהם טיולים משפחתיים וידיעת הארץ.
בתחילה, כתב אליה את המדור יחד עם סבו, עזריה אלון ז"ל, איש יקר אשר תרם רבות למדור, השפיע והביא לידי ביטוי את אהבתו הגדולה לארץ ישראל, לטבע, לסביבה ולאדם.